על קיום זמני שהות בזמן הקורונה

הפן המשפטי
כברירת מחדל, פסק דין בנושא זמני שהות מחייב כל עוד אין הוראה מפורשת השוללת אותו.
כלומר כל עוד אין הוראה אחרת – זמני השהות צריכים להתקיים בהתאם לפסק הדין, ואין לאחד ההורים אפשרות להחליט על דעת עצמו אחרת.

בתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), תש”ף-2020 (נכון לעדכון האחרון מה-31/03/2020) נקבע בשלושה מקומות היתר מפורש למעבר הקטינים בין הבתים:
סעיף 2
לא יצא אדם ממקום מגורים או ממקום שהייה קבוע אחר (להלן – מקום מגורים) למרחב הציבורי אלא לאחת מהפעולות או המטרות האלה:
(14) העברה של קטין, שהוריו חיים בנפרד, על ידי אחד מהוריו, לביתו של ההורה השני.
(15) העברה של קטין שההורה האחראי עליו נדרש לצאת לצורך חיוני כמפורט בתקנה זאת ואין במקום המגורים אחראי שניתן להשאיר את הקטין בהשגחתו.
סעיף 3
(2) בנסיעה ברכב פרטי לצורך כמפורט בתקנה 2 יהיו עד 2 נוסעים באותו הרכב;
פסקה זו לא תחול במקרה שיש צורך חיוני בנסיעה של מעל שני נוסעים באותו הרכב
ובכלל זה נסיעה למטרות המפורטות בתקנה 2(8), (13), (14) ו-(15)

ראו: https://www.gov.il/BlobFolder/news/emergency-reulations-2020/he/emergency-reulations-2020-activity-restriction.pdf

גם עמדת משרד הרווחה (פורסמה 23/03/2020) תומכת בהמשך מעבר הקטינים בין הבתים. המלצתם היא לשנות את ימי השהות בהסכמה לצורך הקטנת המעברים.
עם כל הכבוד – אני מציע  לסייג את ההמלצה הזו. לזוג גרושים אשר בשגרה נמצאים ביחסים טובים, ההמלצה רלוונטית וראויה. גם במקרה כזה – אני ממליץ לשקול היטב את גילאי הילדים, בשלותם ומצבם הרגשי (לרבות הקשר הזמן שחלף מהגירושין), אשר יבואו לידי ביטוי בהשפעת השינוי עליהם. ככל והשפעת השינוי המוצע תהיה שלילית, מומלץ דווקא להימנע מכל שינוי ולשמר את הרגל זמני השהות, במיוחד במצב בו כל השגרה השתנתה באופן קיצוני (בית הספר, למידה מרחוק, חוגים, איסור מפגשים עם חברים, סגירת מקומות הבילוי והפנאי, היקף ליל הסדר וכו’). אחת האפשרויות היא לעבור לפורמט של “שבוע-שבוע”.
עם זאת, להורים בסכסוך בעצימות גבוהה, אני ממליץ לא לעשות כל שינוי, מאחר והדבר יכול להביא לנזק מתמשך גם לאחר סיום מצב הקורונה, אשר יגיע אי”ה בקרוב.

ראו: https://www.gov.il/BlobFolder/policy/molsa-policy-parent-child-relation/he/Documents_parent-child-relation.pdf

בערכאות
טיפין טיפין אנחנו רואים כבר החלטות הן בבית המשפט למשפחה והן בבית הדין (גם אם לא מפורסמות במאגרים). נראה כי רוב מוחלט של הפסיקות גורס כי מצב הקורונה אינו סיבה מוצדקת להרעת זמני השהות.
כך למשל כב’ השופט אליאס (ראשל”צ) מה-23/03/2020, כב’ השופטת מטלין (ראשל”צ) מה-26/03/2020, כב’ השופטת בן דור ליבל (ירושלים) מה-30/03/2020, כב’ הרב אדרי (באר שבע) מה-01/04/2020, כב’ השופטת נחמיאס (צפת) מה-02/04/2020 (“בהעדר הסכמה, משבר הקורונה לא אמור לשנות מזמני השהות הרגילים”) ועוד.
החלטה שונה שניתנה היא החלטת בד”ר פ”ת מה-19/03/2020 הקובעת כי “אין מקום כעת לקיומם של הסדרי השהות מחוץ לבית”, אולם ככל הנראה מדובר בנסיבות חריגות של משפחה ספציפית, אשר לא ניתנות להשוואה למקרים הנפוצים. סביר להניח כי אופיה של החלטה זו נובע לא רק מנסיבות המשפחה החריגות, אלא גם מכך שניתנה בראשיתו של המשבר, טרם הוספת ההוראות האמורות (ב-25/03/2020), המתירות במפורש מעבר קטינים.

המלצות כלליות (שכמובן אינן בגדר ייעוץ משפטי ספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו)
1. אם יש הסכמה בין בני הזוג – הכי טוב זה להתחשב ולהחליט ביחד. אמנם לא בשביל זה אנחנו כאן, אבל ראוי כי ננצל את מעמדנו ויכולת ההשפעה שלנו כדי לנסות למתן את הסכסוכים ולהמליץ על שת”פ גם בנושא זה…

2. כל עוד אין צו שאוסר זאת – יש לפעול בדיוק לפי זמני השהות, למרות הפחד והחששות, אלא אם יש הסכמה אחרת. יש מקום להביא את החששות לידיעת ההורה השני, בע”פ ורצוי גם בכתב, כדי להעביר את המסר והצורך הדחוף בהתחשבות, וזאת בהתאם לעוצמת הפחד ולאור הנסיבות האישיות (הורה שחשוף במידה רבה יחסית לאנשים אחרים למשל). בהעדר הסכמה – ממשיכים כרגיל, למרות החשש.

3. הורה בבידוד – הילדים יהיו כמובן אצל ההורה השני ככל האפשר, ובסוף הבידוד “יחזיר” ההורה זמני שהות להורה השני. בדומה לטיסה ארוכה לחופשה של 3 שבועות בחו”ל… יש לאפשר קשר רציף (טלפון/סקייפ/זום/שיחת וידאו) של ההורה המבודד עם הילדים.

4. אם יהיה צו המטיל סגר שאינו מאפשר מפורשות את העברת הילדים מבית לבית
א. אם הצו אינו חד משמעי – כגון במקרה של אפשרות העברת הילדים במסגרת יציאה לרכישת מצרכים או יציאה לעבודה – ייתכן וניתן לנסות להשתמש בכך לצורך העברת הילדים בין הבתים, במידה והחנות קרובה לבית ההורה השני או בדרך למקום העבודה למשל. בכל מקרה יובהר כי אין לפעול בניגוד להוראות שעת חירום.
ב. אם הסגר יהיה מוחלט – מומלץ שהילדים יישארו אצל מי שהיו במועד הטלת הסגר (אלא אם ניתן להעביר את הילדים עד לתחילת הסגר להורה שאצלו יהיה יותר קל שישהו תקופה ארוכה ברצף אם הדבר בהסכמה) – ולאחר תום הסגר, “יחזיר” לו כמו במצב של בידוד.

5. במידה והמחלוקת לא ניתנת לפתרון בהסכמה – יש לפנות לבית המשפט בדרישת סעד דחוף בעניין קטין

6. להורים הגרים בנפרד, ובמיוחד פרודים טרם הגירושין (שרשומים בת.ז. כנשואים עדיין) – מומלץ לקחת אתם בזמן העברת הקטינים מבית לבית את ההחלטה/פס”ד בדבר זמני השהות, למקרה הצורך להצגה במקרה ביקורת/מחסום.

טיפ
במידה והסוגיה תגיע לסעד דחוף בביה”מ, אני רוצה להציע לכם להשתמש, מעבר לטובת הקטין כמובן, גם בטיעונים בעד המשך הקשר בשני פסקי דין שעסקו בסוגיית מניעת מעבר מגורים עקב “סכנה בטחונית” ביישוב מגורי ההורה השני.
בשני פסקי הדין נקבע כי הדאגה/הפחד הסובייקטיביים (אמיתיים או תוך ניצול לרעה) של הורה אחד אינם מצדיקים מניעת מגורי הקטין עם ההורה השני ואינם שוללים את זכותו, ויש לבחון את הפחד באופן אובייקטיבי. כך גם לגבי הקורונה – כל עוד ההנחיות האובייקטיביות מאפשרות זאת, אין לאפשר לפחד סובייקטיבי למנוע זמני שהות כסדרם, והכל תוך בחינת טובת הקטין.
ראו תלה”מ (ת”א) 12974-06-17 (13/01/19), תמ”ש (אשדוד) 22774-03-15 (28/05/17)