ע”א 5942/92, ערעור על פסק-דינו של בי”מ המחוזי בירושלים
תקציר: זוג קיים יחסים במסגרת קשר זוגי של מספר חודשים, כאשר האשה גילתה בהפתעה לאחר סיום הקשר שהיא בהריון. הגבר הציע לערוך הפלה, אולם האשה סירבה. לאחר הלידה, הסכים לבוא לחתום על “הודעת לידת חי” כדי שתפסיק להטרידו. האם הגישה תביעת מזונות בשם הקטין. האב סירב לערוך בדיקת רקמות וגם טען שהסכימו שלא תיכנס להריון וחתם בהסכמה כי לא יעלו דרישות נוספות לגבי הילד.
נפסק: לא הוכחה כוונת מירמה, ובמקרה בו ברור שהזוג קיים יחסים, סירוב לבדיקת רקמות יביא למסקנה כי אכן הגבר הוא אבי הילוד. נפסק כי על הגבר חלה אחריות על ההריון מעצם קיום היחסים ועל כן חב במזונות.
מחפש עורך דין לדיני משפחה בירושלים ?
מלא פרטים בטופס “צור קשר” משמאל ועו”ד לדיני משפחה בירושלים יתקשר אליך !
באפשרותך גם להתקשר ישירות – 052-9771993
פס”ד עליון – ע”א 5942/92
מדובר בזוג שקיימו קשר בן מספר חודשים, שכלל גם קיום יחסים, ולאחר סיום הקשר הסתבר לאשה בהפתעה כי היא בהריון. המערער חתם בהודעה רשמית על הלידה כי הוא אב התינוק, אולם לאחר קבלת תביעת המזונות מהמשיבה, התכחש לאבהותו, וסרב לערוך בדיקת רקמות.
המערער טען כי למשיבה היה חבר נוסף במועדים הרלוונטיים, כי היתה ביניהם הסכמה כי לא תיכנס להריון וכי חתם על טופס הלידה רק עקב הטרדות המשיבה וחתימתו הנ”ל לוותה בהסכם שלא יעלו דרישות כלשהן כלפיו.
המחוזי בירושלים קבע שסירובו לעבור בדיקת רקמות אינו סביר ונקבע כי הוא האב, דחה את הטענות בדבר קיומם של הסכמים שנטענו ופסק כי עליו לשלם מזונות לבנו, שהוא מקטני קטינים.
הדיון בעליון:
א) המערער ביקש להסתמך על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו כדי שישמש לו מגן מפני הדרישה לקיים בדיקת רקמות. אמנם זכותו של המערער שלא לבצע בדיקת רקמות ואין חוק שכופה עליו בדיקה כזו, אולם הפגיעה היחסית בכבוד הקטין, עקב שלילת זכותו לדעת את מוצאו, חמורה בהרבה מהפגיעה בזכותו של המערער “שלא לדעת”. לבי”מ המחוזי הייתה קנויה הסמכות להסיק מן הסירוב האמור את המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת בנסיבות העניין, שאכן המערער הוא האב.
ב) בדבר קיום הסכמים כביכול בדבר אי-כניסה להיריון ולאח”כ בדבר ויתור על כל הזכויות של הקטין – נקבע כי ההריון בא לשניהם בהפתעה ולא הוכח כל מעשה מירמה, וכי “גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוואנטיים“. לאשה יש זכות מוחלטת על גופה וזכותה לסרב להפסיק את ההריון (ראה גם ע”א 413/80 פלונית). כמו כן מקובל מאז ומתמיד כי הורה אינו יכול לוותר על זכויותיו של קטין לתבוע מזונות מההורה השני.
בית המשפט העליון אף ציין כי בי”מ המחוזי עשה חסד עם המערער, כאשר תחם את החיוב במזונות בסכום הגבוה יותר עד הגיעו של הקטין לגיל שלוש ולא עד גיל שש…
ניתן 10.08.1994
יצוין כי אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו"ד; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מעודכן וזאת בין היתר לאור שינויים שוטפים בחקיקה ובפסיקה, ואין להסתמך עליו. המסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד. בכל מקרה מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי פרטני של עורך דין גירושים