ע”מ (חיפה) 106/02 – בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תקציר: המנוח זיכה בצוואה את אלמנתו בחלק מנכסיו וזאת בנוסף על זכותה בהתאם להסכם הממון שהיה ביניהם, ומבלי להתייחס לכתובה. נשאלת השאלה האם לאלמנה יש זכות לקבל את כתובתה בנוסף על חלקה בעיזבון ובנוסף על זכויותיה לפי הסכם הממון ? או שלחילופין, יש לנכות את הכתובה מאותו חלק ?
נפסק: התובעת זכאית לכתובתה וזכות זו לא יכולה להישלל בצוואה ולא נשללה בהסכם הממון. עם זאת, באפשרות המצווה לקבוע אם הכתובה תהיה בנוסף או כחלק מחלקה בעיזבון. נקבע כי התכוון שהכתובה תהיה כחלק מחלקה בעיזבון. נפסק כי התובעת תוכל לבחור בין הכתובה לבין חלקה בעיזבון, ובלבד שסכום הכתובה לא עולה על מחצית העיזבון (מתוך כוונה שלא יקרה שהאלמנה תצא ברכוש גדול ולילדים לא יישאר דבר, למרות שהם זקוקים לירושה), ובמקרה כזה תוכל לבחור בין מחצית העיזבון לבין המנה.
מחפש עורך דין לצוואות בחיפה ?
מלא פרטים בטופס “צור קשר” משמאל ועו”ד לדיני משפחה בחיפה יתקשר אליך !
באפשרותך גם להתקשר ישירות – 052-9771993
ע”מ (חיפה) 106/02 שרי בר נגד עזבון המנוח אורי בר ז”ל
התובעת דרשה לחייב את העזבון לשלם לה את כתובתה, בנוסף על חלקה בצוואה ובנוסף על זכויותיה לפי הסכם הממון. להלן סיפור המקרה: כשבוע לפני שנישאו וערכו כתובה, חתמו המנוח והתובעת על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית זולת הבית שבו גרו. כחודשיים אחרי הנישואין הכין המנוח צוואה, ובה זיכה את התובעת בנכסים נוספים (להלן: “המנה”) על שנקבע בהסכם הממון, אולם ללא כל התייחסות לכתובה.
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה העריך כי אכן המנוח לא התכוון בזמן כתיבת הצוואה כי הכתובה תהיה בנוסף על המנה, והאמין לעדים שבעיני המנוח הכתובה לא היתה “בעלת חשיבות משפטית” וחשב שאין לה משמעות. בערכאה הראשונה נדחתה בקשת התובעת לתוספת הכתובה.
ס’ הנשיא השופט יעקבי-שווילי פסק כי אף אם המנוח לא התכוון שהכתובה תשולם – היא שרירה וקיימת ואין ביכולתו לבטלה בצוואתו. לגבי הסכם הממון פירש השופט כי אמנם הסכם הממון הגדיר הפרדה רכושית גם על כל רכוש שירכוש כל אחד מהם בעתיד, אולם לא שלל את זכות אחד מבני הזוג להתחייב להעניק רכוש לבן הזוג השני, בדיוק כמו שבצוואה יכול היה בן הזוג להוסיף על הסכם הממון. כך שפשיטא שגם הכתובה היא בנוסף להסכם הממון.
מאחר והכתובה כמוה כחוב, אין אפשרות למנוח לפטור עצמו מהחוב, כך שאין אפשרות בצוואה לשלול מהאלמנה את כתובתה. עם זאת, באפשרותו של מצווה לקבוע בצוואתו אם ברצונו שתקבל את כתובתה בנוסף על חלקה בצוואה (“המנה”), או שהכתובה תנוכה מחלק זה. במידה ואין התייחסות לכך בצוואה, ההחלטה מה היתה כוונתו תינתן תוך פרשנות הצוואה. נפסק כי כוונת המנוח היתה שהכתובה תיגבה מתוך חלקה ולא בנוסף לו.
כב’ השופט שילה התייחס בפרשת קיפר כי אם המנוח לא הבהיר בצוואה את רצונו, כי אז האלמנה תוכל לבחור בין הכתובה לבין המנה. בנוסף, יש תקנה שנשתרשה ונפוצה אף בישראל, האומרת שאם דמי הכתובה עולים על מחצית העזבון, רשאים היורשים לתת לאלמנה את מחצית העזבון בלבד, ולא את סכום הכתובה במלואו, מתוך כוונה שלא יקרה שהאלמנה תצא ברכוש גדול ולילדים לא יישאר דבר, למרות שהם זקוקים לירושה.
לסיכום, נפסק כי התובעת זכאית לבחור בין הכתובה לבין המנה ( = חלקה בעיזבון), ובלבד שסכום הכתובה לא עולה על מחצית העיזבון, ובמקרה כזה תוכל לבחור בין מחצית העיזבון לבין המנה.
ניתן 10.09.2002
יצוין כי אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו"ד; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מעודכן וזאת בין היתר לאור שינויים שוטפים בחקיקה ובפסיקה, ואין להסתמך עליו. המסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד. בכל מקרה מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי פרטני של עורך דין גירושים