ע”א (מחוזי נצרת) 3245/03
תקציר: בשני גברים יהודיים חיו כבני זוג וקיימו משק בית משותף במשך כ-40 שנה, ובמות אחד מהם, ביקש השני ליורשו לפי סעיף 55 לחוק הירושה ולחילופין לפי סעיף 111 לחוק, וזאת בהתאם לעקרונות השוויון, כבוד האדם, כיבוד רצונו של המנוח התקדמות הפסיקה וההכרה בבני זוג חד מיניים כידועים בציבור.
נפסק: סעיף 55 התכוון לתת מענה של “מעין צוואה” לזוג שלא נישא, בין אם כהן וגרושה או יהודי ונוצריה או חד מיניים או כל סיבה אחרת, ולא היתה כוונה להחריג בצורה אקטיבית דווקא זוג חד מיניים שלא נישא. מאחר וכוונת המחוקק היא שהרכוש יוקנה לאדם הנמנה על ה”חוג הפנימי”, הפרשנות הנכונה של הביטוי “איש ואשה” היא בני זוג שלא נישאו ויש לאשר לבן הזוג של המנוח לרשת אותו בהתאם לסעיף 55 לחוק.
מחפש עורך דין לירושה בעפולה ?
מלא פרטים בטופס “צור קשר” משמאל ועו”ד לדיני משפחה בעפולה והסביבה יתקשר אליך !
באפשרותך גם להתקשר ישירות – 052-9771993
ע”א (מחוזי נצרת) 3245/03
מדובר בשני גברים יהודים, אשר חיו כבני זוג, קיימו משק בית משותף ומערכת יחסים רומנטית במשך כ-40 שנה. לאחר פטירת אחד מבני הזוג (להלן “המנוח”), ביקש בן הזוג הנותר (להלן “המערער”) לרשת את עזבונו.
עמדת האפ”כ, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, (להלן “המשיב”), היתה כי המערער אינו זכאי לרשת את עזבון המנוח, מאחר וסעיף 55 לחוק הירושה, העוסק בידועים בציבור, נקבע אך ורק כדי ליתן מענה לזוגות מעורבים (גבר ואשה) החיים כנשואים אך לא באו כדי נישואים מסיבות טכניות כאלה ואחרות, והרחבה של לשון הסעיף “איש ואשה” לשני בני זוג מאותו מין הינה שינוי כה קיצוני בפרשנות, אשר ראוי שיעשה על ידי הרשות המחוקקת.
בעוד דעת הרוב סברה כי סעיף 55 מיועד לתת מענה לכלל הידועים בציבור, ובמיוחד לאלו שלא יכולים להינשא לפי הדין הדתי, דעת המיעוט גרסה כי הכוונה אך ורק לזוג ידועים בציבור גבר ואשה אשר לא נישא, מאחר ובזמן חקיקת סעיף 55 ברי כי הכוונה היתה אך ורק למצוא פתרון טכני בין הדין האזרחי לדין הדתי לזוג שאינו נשוי ולכן אין להכניס להוראת החוק את מה שלא כוללת, וכל ניסיון לשנות את הסטאטוס קוו בעניינים אלה מעורר פרץ של רגשות ומחלוקות.
לדעת הרוב הרחבת המושג “בן זוג” בפסיקה גם לחד מיניים משליכה גם על פרשנות הביטוי “איש ואישה” מאחר ותכליתו הוא הרעיון שהתא הקרוי “משפחה” יכול להיווצר גם בלי נישואין וגם אם שני חבריו הם בני אותו מין.
נקבע כי לא היתה כוונת סעיף 55 בניסוח “איש ואשה” לשלול באופן אקטיבי את תחולתו גם על זוג המורכב משני בני זוג בני אותו מין, מאחר והדבר כלל לא עלה על דעתו של המחוקק בזמנו (בין היתר מאחר ומשכב זכר חדל מלהוות עבירה פלילית רק בשנת 1988). יתרה מכך, ניתן להגיד שמבחינת המחוקק בהקשר זה אין הבדל בין בני זוג שלא נישאו מאחר והיו כהן וגרושה או יהודי ונוצריה לבין אם היו חד מיניים.
לשיטת דעת הרוב, הביטוי “איש ואשה” הוא מַפְתֵּחַ; אין הוא בגדר מנעול. מצוטטים דבריו של חיים כהן בספר “המשפט”, בפרשת שור (ע”א 1934/95) בהתייחסו לחוקים שכללו התייחסות לסוסים ומרכבות: “מטרת החוק היתה – ונשארה – להסדיר את התנועה ברחובות, ולהשגת מטרה זו מן הדין לפרש ‘מרכבות וסוסים’ לרבות מכוניות וכלי רכב ממונעים אחרים”. יתרה מכך, נאמר כי מאחר וכוונת המחוקק היא שהרכוש יוקנה לאדם הנמנה על ה”חוג הפנימי”, מצווים אנו לפרש את הוראות סעיף 55 ככפופות לאותו רציונל.
נפסק בדעת רוב כי סעיף 11 מתייחס אך ורק לבני זוג נשואים, אולם תכלית סעיף 55 הינה לתת מענה לכלל הידועים בציבור, ועל כן בן הזוג המערער הוכר כיורש לפי סעיף זה.
ניתן 11.11.2004
יצוין כי אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו"ד; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מעודכן וזאת בין היתר לאור שינויים שוטפים בחקיקה ובפסיקה, ואין להסתמך עליו. המסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד. בכל מקרה מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי פרטני של עורך דין גירושים