פרידה ממושכת – האם עילה לגט ?

בית הדין הרבני האיזורי תל אביב 1006595/1

תקציר: האם די בפירוד ממושך של מעל 18 חודשים ביוזמת הבעל בכדי להוות עילה לכפיית גט על האשה ? האם רשאי הבעל להתנות שלום בית בקיום דרישות ממוניות שלדבריו הובטחו לו טרם הנישואין ?

נפסק: פירוד כשלעצמו אינו מהווה עילה לגט פיטורין, וזאת מחשש למדרון חלקלק שבו כל זוג שרוצה להיפרד יוכל לעשות זאת בקלות יתרה באמצעות פירוד בלבד וללא עילה מובהקת. לאחר הנישואין חיוב המזונות והעונה אינם חלים כתוצאה מהתחייבותו של הבעל בנישואין אלא מחוק התורה ועל כן לא יכול הבעל להתנות שלום בית בקיום הדרישה הממונית טרם הנישואין. עם זאת, לאור בעיות הפוריות של הבעל וטענות האשה לאלימות מצדו, בית הדין ממליץ לאשה כי הצדדים ייפרדו זמ”ז בגט יפוטרין כמו”י.

מחפש עו”ד לגירושין ברמת גן ?
מלא פרטים בטופס “צור קשר” משמאל ועו”ד לדיני משפחה בר”ג ות”א יתקשר אליך !
באפשרותך גם להתקשר ישירות – 052-9771993

בית הדין הרבני האיזורי תל אביב 1006595/1

 מדובר בזוג יהודי נשוי ללא ילדים החיים בנפרד כשנתיים. הבעל הגיש תביעה לגירושין אבל השאיר פתח לשלום בית בכפוף לדרישות ממוניות שהובטחו לו טרם הנישואים ודרישה ליחס מכבד מצד האשה ומשפחתה. האשה רוצה ילדים ודורשת שהבעל יעבור טיפולי פוריות לצורך כך, מסכיהמ לדרישת הגישה המכבדת אבל מסרבת לדרישות הממוניות שהבעל דורש ממשפחתה.

נשאלת השאלה האם הפירוד הממושך הינו עילה מספקת כעילת גט, והאם הבעל רשאי להתנות את שלום הבית בקיום ההבטחות הממוניות שהובטחו לו לטענתו טרם הנישואין.

בי”ד בת”א בוחן שתי סוגיות הלכתיות: פירוד כעילת גט והבטחה ממונית טרם הנישואים כתנאי לשלום בית.

ההחלטה בסוגיה הראשונה היא כי פירוד ממושך וחוסר תקווה לשלום בית אין בהם בכדי לחייב את האשה בגירושין. ראשיתו של דיון זה נעוצה בדבריו המפורסמים של רבנו הגר”ח פאלאג’י (“חיים ושלום ח”ב” סי’ קיב) ולפיהם ” פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים…הנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו, כבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ימתינו עד זמן ח”י חדשים, ואם בינם לשמים נראה לבי”ד שלא יש תקווה לשום שלום ביניהם, יפרידו הזווג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני, כדבר האמור.”, כלומר במידה ואין תקנה ותקווה, אחרי 18 חודשים יפרידו את הזוג ויכפום לגט, אבל היה מאפיין נוסף: הסירוב לגט נבע מרצון לנקום.

המשמעות היא שנדרש תנאי נוסף לפירוד כגון אשה מורדת או עילת “מאיס עליי” ורק אז יכפו גט (ראה פסק בית הדין הרבני הגדול (חלק ט עמוד 200) בלשון הגר”ש גורן). כלומר שכל עוד שלא נמצאה עילה לג”פ אין לתת חשיבות לעובדה שזה עידן ועידנים שאין השלום שורר ביניהם, מחשש כי “שכל בעל שנותן עיניו באחרת יפרוש מאשתו וימרר חייה עד שביה”ד אחרי עבור איזה זמן יבואו לידי המסקנה שאין סיכויים לשלום וכו’.”

מאחר והבעל הסכים לשלום בית בתנאים מסויימים, דבר המוכיח כי אין לו כל טענת מאיסות כלפי האשה, והרי שלא נלאו לתווך השלום, ולכן עילה זו אינה מספקת על מנת לחייב את האשה בגט.

ההחלטה בסוגיה השניה היא כי אין להתלות את שלום הבית בקיום התנאים הממוניים שלטענת הבעל הובטחו לו בשידוך. מובאים דברי הר”ם מרטנבורג (שלטי הגיבורים של המרדכי סי’ ערה אות ג), אשר קובע כי בין אם שילמו לבעל את שהובטח טרם הנישואין ובין אם לאו, בין אם יש לה לתת לו ובין אם לאו, מרגע שנישאו אין הוא רשאי לגרשה וחב הוא ” שאר כסות ועונה ולכבדה כמשפט הבנות”. רבנו הרע”ק אומר שלאחר הנישואין חיוב המזונות והעונה אינם חלים כתוצאה מהתחייבותו של הבעל אלא מחוק התורה ועל כן לא שייך בכאן אומדנא לפטור את הבעל מחיובי אישתו.

עם זאת, כן יתערב בית הדין ויוציא או ממנה או מאביה את ההתחייבות הממונית, אבל לגרש לא יגרש, כלומר הפרדה מלאה בין סוגיית ההתחייבות לסוגיית הגירושין (ראה פסק הרב ערוך השולחן (סי’ נב סעי’ ה), וכפסק הרמ”א העלה גם הגרי”ח בשו”ת רב פעלים (ח”ב אבה”ע סי’ יב)).

בהיבט הממוני צויין כי במידה וכן מגרשה (בעילה אחרת), הרי שיש לפטור את הבעל מתוספת הכתובה ככל שלא קיבל את הנדוניא בשלמות (ראה התשב”ץ (ח”ב סו”ס קסט) והמבי”ט (ח”א סי’ כז)).

לסיכום, פוסק בין הדין כי אין הבעל יכול לחייבה בגט רק בעילת פירוד, וגם אין באפשרותו להתנות שלום בית בקיום ההתחייבות הממונית שהובטחה לו לדבריו טרם הנישואין.

מאחר ובמקרה דנן יש טענות קשות של האשה על בעיה בתפקודו של הבעל בקיום יחסי אישות וכן תלונות על אלימות פיזית ומילולית, לצד העדר רכוש  משותף, והעדר תקווה במציאות העכשווית לשוב לחיי שלום, הרי שגם אם לא יוטל חיוב על האשה לקבל את גיטה, הרי שבית הדין ממליץ לאשה כי על הצדדים להיפרד זמ”ז בגט פיטורין כדמו”י.

ניתן 28.01.2016