תמ”ש 5991-98 בית משפט לענייני משפחה בתל אביב
תקציר: האשה חתמה על הסכם מתנה בלתי חוזר לטובת בעלה כי יורשה לגור בדירתה כל ימי חייו. לאחר שחלתה בסרטן והיחסים ביניהם הגיעו לשפל וניתוק ועד כדי תביעת גירושין וצווי הרחקה – ביקשה לבטל את ההסכם.
נפסק: בנסיבות הקיצוניות והקשות של הקרע בלתי ניתן לאיחוי שהיה בין המנוחה והנתבע, יש לקרוא לתוך ההסכם מכח עקרון תום הלב ומכח ס’ 26 לחוק החוזים (השלמת פרטים) – תנאי מפסיק, אשר לפיו עם סיום הקשר הזוגי בין הצדדים, תפקע גם זכות המגורים של הנתבע. נפסק כי זכותו להשתמש בדירה בטלה.
מחפש עורך דין לדיני משפחה בתל אביב ?
מלא פרטים בטופס “צור קשר” משמאל ועו”ד לדיני משפחה בתל אביב יתקשר אליך !
באפשרותך גם להתקשר ישירות – 052-9771993
תמ”ש 5991-98
זוג נפגשו ב- 1993, עברו לגור יחדיו ב-1995 והתחתנו (נישואים שניים) ב-2001. האשה חתמה ב- 2008 על הסכם מתנה בלתי חוזר לטובת בעלה (הנתבע) כי יורשה לגור בדירתה כל ימי חייו. וזאת לאור חששו כי במידה ותלך לעולמה לפניו, בנה ימנע זאת ממנו. מכח ההסכם רשם הנתבע גם הערת אזהרה על הדירה.
כ-8 חודשים לאחר חתימת ההסכם, ב- 13/01/2009 חשה האשה ברע, אושפזה ונתגלה כי חלתה בסרטן ממאיר בשלבים מתקדמים. “ממועד זה נפער בינה ובין הנתבע קרע עמוק קשה ובלתי ניתן לאיחוי”. במסגרת נסיעותיה לארה”ב לצורך קבלת טיפולים, הסכסוך הלך והחריף לאור התנהגות הנתבע כלפיה, כאשר במהלכו אירעו ביניהם מריבות ואף ביקשה ממנו לעזוב את הדירה, בטענה כי בחר להפקיר אותה. באירוע אחר אף הוזמנה משטרה, היו תקריות של החלפת הקוד לדירה, הוצאת צו הרחקה פדרלי נגדו בארה”ב, בקשה למתן צו הגנה ועד הגשת בקשה לגירושין בחודש יוני 2009 וביטול הצוואה של האשה לזכות הנתבע.
ב- 28/02/2010 האשה נפטרה. במסגרת התביעות שהגישה האשה ובהמשך חליפה הבן היורש, עלתה גם בקשה לבטל את הסכם המתנה שחתמה המנוחה לטובת הנתבע. טענות מסויימות נדחו – כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה (נקבע כי לא מדובר בזכות במקרקעין והמתנה התגבשה) וכי מדובר בהסכם בדבר ירושתו של אדם לפי ס’ 8(ב) לחוק הירושה (נקבע כי לא מדובר במתנה עתידית, אלא כזו שהתגבשה ולכן לא חל, וגם הפסיקה צמצמה את תחולת הסעיף רק שלא יגביל את המוריש).
עם זאת, התקבלו הטענות בדבר ביטול הסכם המתנה מכח דיני החוזים.
נטען כי קשר “קשר נישואין וחיי זוגיות תקינים והרמוניים בין המנוחה לנתבע הינם בבחינת תנאי מתלה או תנאי מפסיקלפי ס’ 27(א) לחוק החוזים“. אמנם אין בהסכם זכר לתנאי מפסיק שכזה, אולם ניתן להבין מההסכם כי קשר הנישואין ביניהם והמעבר למגורים משותפים הוא שעמד בבסיס ההסכם. על כן יש לראות בהסכם ביניהם כ”חוזה משפחתי” , כפי שכונה ע”י השופט ארז שני בתמ”ש (ת”א) 1353-09-10.
בנסיבות הקיצוניות והקשות של תיק זה, הקרע הבלתי ניתן לאיחוי בין המנוחה והנתבע והתנהלות הנתבע, מצדיקים לקרוא לתוך ההסכם מכח עקרון תום הלב ומכח ס’ 26 לחוק החוזים (השלמת פרטים) – תנאי מפסיק, אשר לפיו עם סיום הקשר הזוגי בין הצדדים, תפקע גם זכות המגורים של הנתבע. כל תוצאה אחרת תביא בהכרח לעיוות הדין, תוצאה בלתי נסבלת ובעיקר נוגדת את אומד דעת הצדדים ועקרון תום הלב.
אפילו הנתבע בחקירתו הודה כי במקרה גירושין לא היה ההסכם מעניק לו זכות להמשך מגורים בדירה…
אשר על כן, ניתן פסק דין הצהרתי לפיו זכות המגורים שניתנה לנתבע מבוטלת, וכי הערת האזהרה שנרשמה מכח ההסכם – בטלה וניתנה הוראה למוחקה.
ניתן 07.02.2016
יצוין כי אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו"ד; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מעודכן וזאת בין היתר לאור שינויים שוטפים בחקיקה ובפסיקה, ואין להסתמך עליו. המסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד. בכל מקרה מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי פרטני של עורך דין גירושים